קבקוב סופיה נ' אליהו חב' לביטוח בע"מ ואח'

החלטה

1.במסגרת תביעה זו בגין נזקי גוף שהוגשה מכוח חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה- 1975, הורה בית המשפט על מינויו של אורטופד - פרופ' ליברגל מאיר - לבחינת מצבה הרפואי של התובעת בזיקה לשתי התאונות נשוא התביעה, הראשונה - מיום 17.3.05 והשנייה - מיום 5.11.05. (להלן: "המומחה" / "פרופ' ליברגל")

2.התובעת נבדקה ע"י המומחה ביום 26.8.09 ובחוות דעתו מיום 29.9.09 קבע פרופ' ליברגל כי לתובעת נכות אורתופדית בשיעור של 10% בגין הגבלת תנועות בע"ש מותני תוך שהוא שולל מגבלה בע"ש צווארי תלונותיה בהקשר זה.

3.בחודשים נובמבר ודצמבר 2011 ביצעה התובעת בדיקות EMG (להלן: "בדיקת ה –"EMG ). לאור הממצאים שהצביעו על רדיקולופטיה בגבהים 5-6C, 4-5L הפנתה היא למומחה שאלות הבהרה ביום 12.12.11 במסגרתן ציינה כי לאחרונה חשה נימול וירידה בתחושה בצד החיצוני של רגל שמאל ובאצבע מס' 1 ברגל זו, כמו גם ביד שמאל ובאצבעות 1-2 של יד זו וכי הופנתה לפיכך לבדיקת ה – EMG תוך שציינה ממצאיה. לאור נתון זה נתבקשה התייחסות המומחה לאפשרות קיומה של נכות נוספת מעבר לזו שנקבעה על ידו.

4. במענה לשאלות ההבהרה הנ"ל, השיב המומחה כי בבדיקתו לא מצא נזק נוירולוגי תפקודי וכי "אין בממצא בבדיקת EMG או תלונה סובייקטיבית בכדי לקבוע נזק עצבי."

5.ביום 9.4.13 נחקר המומחה על ידי הצדדים בעקבות בקשתה של התובעת לזמנו.

6.לפניי עתה בקשה מצד התובעת למינוי נוסף והפעם - בתחום הנוירולוגי. המבקשת עוררה בקשה זו ביום 30.4.13 בתום פרשת הראיות כולה ולאחר שהודיעה בסיום הדיון כי היא שוקלת הגשתה של בקשה כאמור.

7.הבקשה דלפני נסמכת על מספר נימוקים ואלו עיקרי הדברים:

א.במועד הגשת התביעה הסתפקה התובעת בבקשה למינוי בתחום האורטופדי הואיל ובשעתו סבלה בעיקר מכאבים ומהגבלה בתנועות.

ב.בבדיקת התובעת ע"י המומחה התלוננה היא אך על כאבים והגבלת תנועות בע"ש צווארי ומותני ולא על תחושת הנימול, הירידה בתחושה או על בעיה עצבית אחרת.

דא עקא, בהמשך ("זמן מה לאחר בדיקתה" ע"פ לשון הבקשה) חלה החמרה והתובעת החלה לסבול מבעיות עצביות. בגין אלו הופנתה בשנת 2011 לביצוע בדיקת ה -EMG שהדגימה ממצאים כמפורט בסעיף 3 לעיל.

ג.תשובתו של המומחה לשאלות ההבהרה מלמדת כי לשיטתו פגיעה עצבית יכול ותקבע אך ע"פ ממצאי הבדיקה הקלינית, אלא שבפועל התבצעה הבדיקה כשנתיים לפני גילוי דבר הפגיעה והתובעת לא הוזמנה לבדיקה חוזרת.

ד. המומחה בחקירתו עת הופנה לקיומו של בלט דיסק בחוליות 4-5L ולממצאי הרדיקולופטיה השיב כי ייתכן וקיים קשר בין ממצאים אלו.

8.הנתבעים התנגדו נחרצות לבקשה זו ותבעו חיובה של התובעת בהוצאות הנובעות מברורה ולהלן עיקר נימוקיהם:

א.התובעת נמנעה מצרופו של תצהיר כמתחייב לשם ביסוס העובדות הנטענות ומשכך יש להתעלם מאלו.

ב.כתב התביעה הוגש בשנת 2007 כשנתיים לאחר ארוע התאונות והגם שכך התובעת לא טענה לכתחילה לפגיעה בתחום הנוירולוגי ולא ביקשה מינוי בתחום זה.

כך גם בתשובותיה מיום 3.3.09 לשאלון שהופנה אליה ובבדיקה אצל המומחה, כארבע שנים לאחר התאונות, לא נטען מצד התובעת דבר לענין קיומה של פגיעה נוירולוגית.

תלונותיה של התובעת בתחום הנוירולוגי החלו אך בחלוף שנתיים נוספות ולטענתה בעקבות בדיקת ה -EMG .

הנתבעת 3 מוסיפה כי למעשה ובהיבט הפרוצדוראלי היה על התובעת לבקש תיקון כתב תביעתה בדרך של צרוף בקשה למינוי מומחה בתחום הנוירולוגי.

ג. אין מקום להתנהלות התובעת. באם וכטענתה החלו התופעות העצביות, זמן קצר לאחר בדיקתה בידי המומחה לא ברור מדוע לא פנתה מיד בבקשה מתאימה בתיק בית המשפט, לא טענה כן במסגרת תצהירה והמתינה עד לסיום פרשת הראיות. די בעיתוי ובחוסר תום הלב מצד התובעת כדי להצדיק דחיית בקשתה.